סיפור המקום

‎1887-1950 הקמת המתחם

סיפורו של בית הנסן החל עוד בטרם הונחה האבן הראשונה לבנייתו. תחילתו בביקור הברון והברונית קפנברינק אשרדן מגרמניה בשנת 1865 בעיר העתיקה. בביקורם ראו את המצורעים מקבצים נדבות ליד הבקתות הרעועות בכניסה לשער ציון, והחליטו לקדם הקמת בית מחסה ראוי לחולי הצרעת. בעצה אחת עם ועד הקהילה הפרוטסטנטית המשותפת גרמנית- אנגלית בירושלים, הוקם בשנת 1867, מול בריכת ממילא, בית המצורעים הראשון. משנעשה צר מלהכיל את כל חולי הצרעת שביקשו בו מחסה, הוחלט בשנת 1882 להקים בית חדש, גדול יותר.

begging

1885 הנחת אבן הפינה

בשבת, 9 במאי 1885 בטקס חגיגי הונחה אבן הפינה לבית המצורעים החדש בחלקה שנקנתה ב-1873 ועליה ניטע כרם. לטקס המרשים הוזמנו כל נכבדי הקהילה הפרוטסטנטית בירושלים.

pina

1887 חנוכת הבית

המבנה המרשים תוכנן ונבנה בידי האדריכל קונרד שיק, מהבולטים בין בוני ירושלים במאה ה־19. באביב אותה שנה הסתיימה הקמת הבית. בטקס חנוכת הבית עברו החולים בשיירה מבית המצורעים הראשון בממילא לבית המחסה המרווח, שנקרא “עזרת ישו”. זו היתה תהלוכה נפלאהמי שיכול היה צעד ברגל, מי שראו הובילו את העווריםוהחיגרים /הפסחים רכבו על חמורים. הם היו עליזים כיון שהם היו בדרכם לבית גדול ויפה יותר שבו כל תנאי החיים יהיו טובים יותר” (ארכיון הכנסיה המורבית)

home1

1899 סיפור בורות המים

שני בורות המים שנבנו מלכתחילה, האחד במרכז הבנין והשני בחוץ מדרום למבנה, ניקזו את מי הגשמים שירדו במשך כארבעה חדשים בשנה. הם הכילו יחד כ-240 מטרים מעוקבים של מים ששימשו לשתיה, רחצה, כביסה וניקיון. בשנים שחונות נאלץ אב הבית שוברט ללכת להביא מים מבאר על הדרך לחברון. עם עליה במספר החולים החל לכרות בור נוסף בגן, מדרום מערב למבנה. החולים החזקים עזרו לו לפוצץ סלעים ולפנות את הפסולת ויחד יצקו בטון כדי לכסות את החלל ולרפד את דפנותיו. בערב חג המולד 1900 יצאה קריאה לחברי הכנסיה המורבית וידידיה לתרום לכיסוי הוצאות בנית בור המים החדש שנקרא על שם הבישוף לה-טרוב, שלט ההקדשה עדיין מוצב היום על בור המים. ב-1902 בעקבות גשמי ברכה, עלה בור המים על גדותיו.

1902-water

1900 בנית בית הבידוד

במהלך ביקור הקיסר וילהלם ואשתו אוגוסטה בירושלים באוקטובר 1898, הוזמנו אב הבית שוברט והאחות אליזבת לקבלת פנים ואחדים מן הפמליה אף בקרו ב”בית”. בעקבות המפגש נתנה תרומה לבית המחסה ובעזרתה נבנה בית הבידוד. “שתי קומות – בקומת הקרקע שני חדרים, אחד לנוטים למות ואחד לחיטוי. בקומה מעל מיבשים כביסה לימים גשומים ומעל חדרי אחסון לעורות, כיסויי מיטה, וכלי מיטה לחורף. חדר החבישה נמצא ליד חדר החיטוי, ושם נשמרות התרופות, המכשירים ושם נעשות החלפות התחבושות כל יום (ארכיון הכנסיה המורבית)

1900

1910 משק החלב וקנית אדמה

“אחד היתרונות של ה”בית” הוא השפע באספקת חלב טרי.

האח באייר שיפר את משק החלב, אבל הוכיח לוועד המנהל שחקלאות אינה משתלמת כאשר יש לשכור את האדמה, בעיקר כשהיא רחוקה מהמושבה וילהלמה ליד יפו. כך שעכשיו העבודה החקלאית מוגבלת לגידול מספוא לעדר הבקר שלנו.

חלב טרי הוא צורך חיוני ל”בית” ומה שנותר נמכר בקלות בעיר במחירים שמשתלם להגדיל עבורם את האספקה. ברפת יש מקום ל-50 פרות- כרגע יש לנו 23 וכמה עגלים.

עד לאחרונה גבלה החלקה שלנו מדרום בכביש המוליך מתחנת הרכבת לעיר. נאלצנו לקנות את החלקה שהייתה כרם ענבים, הנמצאת מעבר לכביש והיא תהפוך לשדה לטובת הבקר וה”בית”.

אבל למה לקנות עוד אדמה? כיון ש”עזרת ישו” יושב על אחד המקומות הטובים ביותר בשכונה בירושלים.

אומרים שגן עירוני יוקם באזור. בית חולים יווני נבנה כרגע, וחלקת אדמה נקנתה עבור הקונסוליה הצרפתית. ישנן שמועות שבנין העיריה יוקם.

ככל שיותר אירופים יתיישבו באזור, כך גדולה יותר הסכנה שבית המצורעים ייסגר ע”י הממשלה כדי להוציא את השכנים הבלתי רצויים. יש תקוה שקניית אדמה נוספת ימנע זאת. בכל מקרה, אם נאלץ למכור-אפשרות לא סבירה כרגע- או במקרה שנרצה להמשיך ולפתח את משק החלב, זו נראה האפשרות הטובה ביותר להשקיע” (ארכיון הכנסיה המורבית)

group

1912 שתילת עצי אשוח

“האחות ברטה וג’ומה שתלו מספר רב של עצי אשוח צעירים, שג’ומה גידל מזרעים. הם רואים בעיני רוחם גן עדן חדש, גדול ומוצל מזה של השטח העיקרי והקסום. כל חולה שמעונין קבל חלקת אדמה והם שותלים שם ככל העולה על רוחם- כרגע נראה שבעיקר בצלים”. (ארכיון הכנסיה המורבית)

1912 אספקת מים

“נעשים נסיונות לספק למשק מים בכמות מספקת ללא תלות בבורות המים של ה”בית”. אם יתאפשר, לאחיות יהיה חדר אמבטיה, מותרות שעד עתה נראו בלתי אפשריים. אספקת המים לעיתים גרמה לחרדה, אבל לבסוף ירדו גשמי ברכה בינואר, למרות שלא מספיק כדי למלא את הבור הגדול. (ארכיון הכנסיה המורבית)

water

1913 "גן עדן"

“החולים מנצלים היטב את מזג האוויר האביבי כדי לשתול את מה שהוקצב להם. כמעט לכל אחד יש חלקת אדמה משלו. רוב האדמה נחרשה עבורם לאחר שהם בעצמם סקלו את האבנים. הם שתלו בצל, שעועית, עגבניות וירקות נוספים. היו כאלה שגידלו אפילו חיטה. מהיבול הם מכינים לעצמם כל מיני מאכלים מלוחים” (ארכיון הכנסיה המורבית).

dinner

1913 מטוס בשמי ירושלים

“ארוע יוצא דופן ארע בערב השנה החדשה. האחיות היו עסוקות בחדר הכביסה כאשר שמעו קול זמזום שלא הבינו את משמעותו. הן הסתכלו מן החלון וראו את החולים מסתכלים לשמים בהתרגשות גדולה. באותו רגע פרץ אחד החולים לחדר וקרא: בואו לראות!

הן רצו החוצה וראו הרחק מעליהן משהו שנראה כעורב גדול, וניחשו שזה מטוס.

כשהגיע קרוב יותר הוא חג פעמיים סביב ה”בית” ונחת בצד השני של הכביש. זהו המטוס הראשון שבקר אי פעם בעיר דוד!

כל מי שהיו לו רגלים רץ לראות, ותוך כמה דקות קהל רב החל לנהור למקום, ברגל,באופנים, על גבי סוסים, חמורים, ובכל מיני אמצעים אחרים.

בשמחה הגדולה לא ניסו אפילו השוטרים למנוע מן החולים להתערב בקהל כדי לראות את הפלא החדש.

למחרת מוקדם בבקר אנשים נהרו שוב כדי לראות אותו ממריא, ומהמרפסת יכלו האחיות והחולים לראות אותו טס מעל מר אליאס לכוון בית לחם בדרכו למצרים. במשך ימים לא חדלו החולים לדבר ולהתפעל ממה שראו” (ארכיון הכנסיה המורבית).

home2

‎1941 גילוי התרופה

במהלך המאה ה-19 נעשו נסיונות לטפל בתכשירים שהופקו מצמחים שונים (שמן גורג’ון ושמן שלמוגרה) בהצלחה מוגבלת ביותר. אולם בשנת 1941 עם מתן הסולפה- התרופה האנטיביוטית הראשונה- לחולים, חל שינוי משמעותי במצבם. מאז נעשו מחקרים שונים שהביאו לשימוש באנטיביוטיקה מסוגים שונים, אולם הסולפה נשארה עד היום אחת מן התרופות היעילות הניתנות לטיפול בחולי הנסן.

doctor

1950 העברת המתחם לקק"ל

עם חלוקת ירושלים לאחר מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל, נותר בית המחסה באזור היהודי של העיר. חלק מהצוות והחולים בחרו לעזוב ולאחר דיונים החליטה הכנסיה המורבית למכור את כל השטח שהיה בבעלותה. ב-29.8.50 נחתם חוזה מכירת המתחם לקרן הקימת לישראל, בית המחסה הועבר לניהול משרד הבריאות ושמו הוסב לבית החולים הממשלתי ע”ש הנסן והוא פעל עד שנת 2000.

hospital

2000 סגירת בית החולים הממשלתי ע"ש הנסן

עם ההתקדמות בטיפול במחלת הנסן, החולים החדשים טופלו במסגרת מרפאה ורוב החולים שוחררו לבתיהם. בשנת 2000, כשהוחלט לסגור את הבית רחב הידיים במתכונתו ההיסטורית, נשארו בו רק ארבעה חולים שהועברו לבתי אבות בירושלים. בין 2000-2009 המשיך לפעול במקום המרכז הארצי למחלת הנסן וטיפל בחולי הנסן במסגרת מרפאות היום. החל משנת 2004 החלה לפעול במקום גם היחידה לגיל הרך של שרותי בריאות הנפש במשרד הבריאות. במקביל הוחל בהדרגה לפתוח את המקום לציבור לפעילויות תרבות ואמנות. אמנים יצרו בו, התקיימו סיורים לחוגי צילום, תערוכות ומופעים.

2000

פעילות בגן

החל ממחצית 2003 הוחל בפעילות לשיקום הגן בעזרת מתנדבים ותרומות ובשיתוף החברה להגנת הטבע. במסגרת זו, במקביל לפעולות תחזוקה שוטפות, תוקנו טרסות, בור המים הושמש להשקית הגן, בוצע שילוט לעצים, נבנתה בריכה ובית מסתור לצפייה בציפורים. במטרה לפתוח את הגן לציבור התקיימו פעילויות רבות. ביניהן עבודות חקר ופרויקט מחויבות אישית של תלמידי תיכון, חוג גינון טיפולי, חוגי סיור לילדים ונוער מהארץ ומחו”ל ומשתלה שיקומית.

garden1
gaeden2

2009 החלטה להעברת המבנה לרשות שימוש עיריית ירושלים

באביב 2009 נפתחה התערוכה ההיסטורית “מאחורי החומה-סיפורו של בית המצורעים”. בשנה זאת   בקש  ראש עיריית ירושלים לקבל את המתחם לידי העירייה לצורך הקמת מתחם תרבות חדש. לכבוד יום ירושלים, החליטה ממשלת ישראל להעביר את בית הנסן לרשות שימוש עיריית ירושלים לצורך הקמת מתחם תרבות ופעילות פתוחה לציבור. בהמשך להחלטה אישרה הקרן הקיימת לישראל, בעלת הנכס העברת השימוש לעירייה והוחלט הקמת מתחם העוסק בעיצוב, מדיה וטכנולוגיה.

2011-2013

בשנת 2011 החל תהליך השיפוץ והשיקום של הבית בניהולה של הרשות לפיתוח ירושלים. לאחר מחשבות רבות על ייעודו החדש של הבית ומתוך קו מנחה שאומר כי הבית והגינה שמקיפה אותו יהיו פתוחים לקהל הרחב, הוחלט להסב את הבית למרכז תרבות המתמחה בעיצוב, מדיה וטכנולוגיה ומאפשר הן מחקר ופיתוח בעיר והן פעילות פתוחה לקהל. על הסבת הבית לייעודו החדש אחראית מטעם הרשות לפיתוח ירושלים חברת רן וולף תכנון אורבני וניהול פרוייקטים יחד עם אדריכל השימור נחום מלצר. עבודת השימור והשיקום נעשתה מתוך כוונה להתערב בצורה מינימלית במבנה המרהיב. מירב העבודה התרכזה בהקמת תשתיות מתקדמות שישרתו את מרכז התרבות החדש, בשיקום הגינה הקסומה ושיקום העצים ההיסטורים.

2014

הבית נפתח לציבור והדיירים החדשים, בתחומי העיצוב, מדיה וטכנולוגיה נכנסים: תארים מתקדמים של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, קבוצת מעמותה לאמנות עכשווית, המיזם לקולנוע וטלויזיה בירושלים, מעבדות ייצור דיגיטלי, סאונד ואנימציה, וכן פתיחה מחודשת של התערוכה ההיסטורית , תערוכות מתחלפות, הקרנות סרטים ואירועים.

2011-2013

בשנת 2011 החל תהליך השיפוץ והשיקום של הבית בניהולה של הרשות לפיתוח ירושלים. לאחר מחשבות רבות על ייעודו החדש של הבית ומתוך קו מנחה שאומר כי הבית והגינה שמקיפה אותו יהיו פתוחים לקהל הרחב, הוחלט להסב את הבית למרכז תרבות המתמחה בעיצוב, מדיה וטכנולוגיה ומאפשר הן מחקר ופיתוח בעיר והן פעילות פתוחה לקהל. על הסבת הבית לייעודו החדש אחראית מטעם הרשות לפיתוח ירושלים, חברת רן וולף תכנון אורבני וניהול פרוייקטים יחד עם אדריכל השימור נחום מלצר. עבודת השימור והשיקום נעשתה מתוך כוונה להתערב בצורה מינימלית במבנה המרהיב. מירב העבודה התרכזה בהקמת תשתיות מתקדמות שישרתו את מרכז התרבות החדש, בשיקום הגינה הקסומה ושיקום העצים ההיסטורים.

shipuz
garden

2014

הבית נפתח לציבור והדיירים החדשים, בתחומי העיצוב, המדיה והטכנולוגיה נכנסים: תארים מתקדמים של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, המרכז לאמנות ומדיה מעמותה, המיזם לקולנוע וטלויזיה בירושלים, FabLab (מעבדות ייצור דיגיטלי), אולם קולנוע של התו השמיני וכן פתיחה מחודשת של התערוכה ההיסטורית, תערוכות מתחלפות, הרצאות ואירועים.

3
2
1