אחד מהאמנים הבינלאומיים הבולטים ביותר בתחום הצורפות, הוא פיטר באוהיס (Bauhuis Peter), הפועל וחי במינכן, ובעברו עסק כמרצה לצורפות עכשווית באקדמיה “אלכימיה” שבפירנצה. במשך כחצי שנה, ליווה באוהיס תשעה צורפים ישראליים באופן רעיוני וטכני בסדנת אמן שנערכה בישראל ובגרמניה. כעת, בתום הסדנה, התכנית ללימודי תואר שני במדיניות ותיאוריה של בצלאל מזמינה אתכם לתערוכה מיוחדת ״מעבר לחומר״ שתתקיים אצלנו בבית הנסן. התערוכה כוללת תערוכת יחיד של באוהיס, המציג לראשונה בישראל, ובצידה תערוכה קבוצתית הפותחת חלון לתהליכי הלימוד והיצירה שהתקיימו בסדנה.

סמדר צוק-פרננד, אוצרת התערוכה, מספרת: ״בתערוכה של פיטר מוצגים חמישה פרויקטים המורכבים מיצירה מעשית טכנית לצד מחקר עיוני מתמשך. החיבור בתערוכה מתבטא בצורת העבודה של פיטר כמו כן באופי ההוראה שלו. מעבר לכך שהוא מתמחה בטכניקות רבות, הוא מלווה את עבודותיו בנרטיב חדש ומפתיע. פיטר הוא מאסטר אמיתי ביציקות, בעוד הוא מפתח אופנים חדשים לעבודה עם סגסוגות. למשל בעבודה ’מטמון הגליום מאוברטראון’ הוא עובד עם המתכת 'גליום’, מתכת שנמסה בטמפרטורת החדר. במהלך הפרויקט הוא מצד אחד מתנסה ביציקות של אותה סגסוגרת ומצד שני הוא מייצר לאותם תכשיטים נרטיב היסטורי בדיוני. מעבר לחומר, ההתייחסות למידע העיוני שעובר לצופה – הוא הקו המנחה של התערוכה של פיטר וגם לתערוכה הקבוצתית של הסדנה שלו״.

איך נוצר החיבור בינך לבין פיטר?

״החיבור לפיטר נוצר בעקבות אלונה קציר, אחת מהאמניות המציגות שהפיקה את הסדנה עם פיטר. היא נגשה אליי כשהחלה לגבש קבוצת צורפים במטרה שבסוף הסדנה תעלה תערוכה. לאחר שנחשפתי לעבודותיו של פיטר, ההזדמנות לעבוד איתו הייתה בלתי אפשרית לסירוב. נפגשנו לאורך הסדנה, לראשונה בדצמבר בתל אביב ולאחר מכן במפגש הקבוצתי במינכן, במהלך שבוע התכשיטים במינכן. שם זכיתי לבקר בסטודיו של פיטר ולהתרשם מעשרות השנים בהן פעל כאמן בתחום הצורפות העכשווית״.

למה החלטתם בעצם להקים לכבודו תערוכה? מה הייחוד שלו כאמן?

״עבודותיו של פיטר מחברות בין ההיסטוריה לעשייה עכשווית, בין המסורת של האמנות לפונקציואנליות עדכנית. לדוגמה, הגרפיקה באתר האינטרנט שלו מרפררת לתצוגת האוסף המסורתי בצורת ’ארון פלאות’ מהמאה ה-16. הסגולה של פיטר היא היכולת לקשור בין תיאוריות אסתטיות ליצירה בפועל. עבודותיו הן מחקר מתמשך רווי במידע, שמוצג לצופה בדרך יצירתית ובלתי צפויה״.

ספרי לנו על כיתת האמן של הצורפים הישראלים עם פיטר. מה הצורפים למדו?

״במהלך כיתת האמן, פיטר דירבן את הצורפים להתנסות בדברים חדשים ולחפש דרכים חדשות לעבוד עם החומרים המוכרים להם. פיטר איפשר לכל אחד לבחור את הדרך המתאימה לו, כאשר הוא ליווה ונתן ביקורת לאורך כל התהליך. פיטר היה נדיב מאוד בידע, בעצות ובהכוונה, והאפשרות לחפש שפה אישית יחד עם אמן שאתה מעריך, היא דרך לימוד מיוחדת במינה״.

ספרי על התערוכה הקבוצתית. מה הייחוד שלה?

״התערוכה הקבוצתית פורסת את התהליך האישי של כל אחד מהמשתתפים. בנוסף לעבודות הגמורות של כל אחד, מוצגים גם שלבים מתוך תהליך העבודה, כהיסטוריה של האובייקט ותהליך ההתפתחות שלו. היצירה היא חידה. אף שכל אחד חוקר חומר אחר, כולם שואפים לחתור מעבר אליו. עבודת האוצרות שלי מציגה את השינוי החומרי והצורני ששואף להגיע לנקודת שיא אסתטית״.

מה בעצם ההבדל בין אצירת תערוכת עיצוב לתערוכת אמנות?

״עם התמורות באמנות במהלך הרנסאנס, יצירת האמנות הפכה אומדן ומייצג של החברה באותה העת בה נוצרה. בתחום האמנות היפה, היצירות שואפות לייצוג זה ולכן הן מיועדות לחלל הגלריה הציבורית. מנגד לכך עבודות בתחום הקראפט, העיצוב והאומנות לרוב נוצרו בכדי לשרת פונקציה מסוימת, לכן מקום הצגתן אינו בהכרח ציבורי. כך למשל הצורפות – מקומו המסורתי של התכשיט הוא על גוף האדם, כאשר הוא יאפיין בעיקר את האדם הלובש אותו. טבעות יכולות לסמל מצב משפחתי ושרשראות יכולות להציג כמה ילדים/נכדים יש לך. כיום, עם הכניסה של דיסציפלינות רבות אל תוך המעטפת של שיח האמנות העכשווית, התפתחה הצורפות העכשווית כמדיום אמנותי המייצג הן את היוצר והן את החברה באופן נרחב. מבחינה אוצרותית זה הוא אתגר – כאשר הצורפות מוצגת בחלל הגלריה צריך להמציא לה תנאים חדשים של תצוגה – כיוון שהתכשיט מקבל על עצמו את הבחינה התרבותית והאמנותית״.

למה החלטתם להקים את התערוכה דווקא בבית הנסן?

״היה לי חשוב לחבר את התערוכה ללימודים שלי בתואר השני בבצלאל במחלקה למדיניות ותיאוריה, כיוון שרציתי להציג בפרויקט הגמר שלי לא רק תוצרים בתחום האמנות, אלא גם את הדרך. לפני כשנה שני מרצים בכירים בתוכנית העבירו שיעור בנושא 'שינוי', מתוך השאלה האם האמנות יכולה ליצור מהפכה חברתית. בכלליות, אני אדם אופטימי שמאמין בשינוי, כאשר הביקורת שלי הוא שמחפשים לראות שינוי כדבר מהפכני. השינוי הוא תמידי, ‘פנטה ריי’, הכל זורם ואי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים, כפי שאמר הרקליטוס, כלומר השינוי נוכח אף אם לא ניתן לראות אותו. בסיפורים דרמטיים השינוי הינו רגע בו הדברים מתהפכים אך במציאות, כמו בתהליך היצירה, השינוי הוא מינורי ומתרחש באופן איטי. בית הנסן – כמרכז לעיצוב ומדיה ציבורי, שהיה בעברו בית חולים סגור – הינו מקום מושלם להאיר בו על המורכבות של התהליך וההתפתחות האיטית, שבסופן חל שינוי משמעותי״.

אירוע הפתיחה של התערוכה ״מעבר לחומר״ יתקיים ביום חמישי 28/6 בשעה 19:00.
לאחר מכן התערוכה תוצג בימים א'-ה' 10:00-18:00, ו' 10:00-14:00, עד ה-28.7.
התמונות מתוך התערוכה "מעבר לחומר". צילום: ג’והנה גרון.