יודן פלייטמן, ירושלמי בן 30. ארכאולוג ובוגר תוכנית התואר השני לעיצוב אורבני, בצלאל. בפרויקט הגמר שלו הציע תוכנית התחדשות לעיר העתיקה של טבריה, שכלל התייחסות לשינויים שעברה העיר ב-2000 שנות קיומה.
איך הגעת ללימודי עיצוב אורבני?
ללימודים הגעתי בעקבות העיסוק בארכאולוגיה והרצון לפתח את הצד היצירתי שבי. תמיד התעניינתי בתוכניות ערים היסטוריות ומבנים עתיקים שהם חלק בלתי נפרד מהלימודים ומהמחקר הארכאולוגי. אך העיסוק הוא לרוב בצד הספרותי וההשוואתי, והרגשתי רצון להיות מסוגל לבטא יותר מתוך התוכניות הדו-מימדיות ולעורר אותן לחיים. חשתי שנקודת מבט נוספת, ממוקדת ומקצועית יותר, תוכל לעזור לי.
כעת לאחר סיום התואר אני חש שיפור תהומי במיומנויות גרפיות, צורת הגשה של חומרים ויזואליים, ויכולת ניתוח והבנה של מרחבים עירוניים. העבודה האינטנסיבית במהלך הלימודים, הפרזנטציות האין-סופיות ושבירת הראש במהלך קורסי הסטודיו, תורמות הרבה לביטחון העצמי וליכולת הביטוי.
סיבה נוספת לבחירת לימודי העיצוב העירוני הייתה מתוך עניין במה שניתן לכנות כ'לימודי תרבות'. מנקודת ראותי התוכנית חורגת ואף שונה מאוד ממה ששמה עלול לרמז – עיסוק אסתטי במראה פני העיר ותוכניתה. התוכנית עמוקה בהרבה. בקורסים העיוניים ובסטודיו נחשפים ונדרשים לגעת בנושאים אינטרדיסציפלינריים שבאים לידי ביטוי גם בהגשת עבודות. מדיון במושגים אבסטרקטיים כגבול, דרך, שער, פרטי וציבורי אל מושגים קונקרטיים כעיר קוסמופוליטית, מרקם עירוני, יוממות, פירוור וכיו"ב. נחשפים לזהויות ותנועות חברתיות, תהליכי גלובאליזיציה, פוליטיקה והשפעתה על המרחב, תהליכים כלכליים רלוונטיים, אמנות, מגדר, אקטיביזם ועוד. מה גם שמלבד לספרות מחקרית גם מעיינים לא מעט בכתבים פילוסופיים שקשורים במרחב ובעיר. התואר אקלקטי מאוד, חלילה לא במובן של פירוק אלא יותר כמרכז שמאחד בין מגוון נושאים.
ספר לנו על פרויקט הגמר שלך
רציתי לשלב בין שני תחומי הלימודים, ארכאולוגיה ועיצוב עירוני. בארץ רווית עתיקות כישראל, לא חסרים מרחבים עירוניים שפעילים כיום מבחינה ציבורית ומקורם מאות ואלפי שנים אחורה. השילוב בין העבר למרחב העכשווי בפרוייקטים של התחדשות עירונית תופס תאוצה בשנים האחרונות בעיקר בערים שנחשבות, עד כמה שאני שונא את צמדי המילים הללו, 'פריפריאליות ובעלות פוטנציאל פיתוח' (עכו, צפת, רמלה, לוד הם רק מעט מהדוגמאות הקיימות). אני בחרתי להציע תוכנית התחדשות לעיר העתיקה של טבריה, שתיכף חוגגת 2000 שנים להיווסדה.
הצד המחקרי והמתודולוגי תפס חלק ניכר מהפרוייקט, שכן גיליתי להפתעתי שהמידע הרב שנותר בצילומים, מפות, פריטי אמנות, בספרות, טקסטים היסטוריים ועוד, לא נאסף ותורגם עד כה לשם חקר תוכנית העיר העתיקה או לטובת הבינוי המודרני והאינטנסיבי שנעשה בעיר לפני כארבעים שנה. על כן כשלב ראשון ביקשתי להדביק את הפער ולהמחיש ויזואלית את השינוי שהעיר עברה במהלך מאה השנים האחרונות, ומתוך כך לבחון אילו איכויות היו בה ונעלמו, ואלו איכויות ובעיות נולדו עם בינוי העיר המודרנית. רציתי להימנע כמה שאפשר מהפורקן הנוסטלגי והרומנטי שתוקף אותך מיד עם ההתבוננות בצילומים הישנים של סמטאות העיר הנעלמות. לכן ההמחשה הגרפית נעשתה בצורה אובייקטיבית ככל הניתן והתבססה על המידע שציינתי. היא כללה יצירת תוכנית, חתכים ומודל תלת-מימדי של העיר בארבע צמתים היסטוריים לשם השוואה. אלו דברים שלא דמיינתי שאצליח לעשות לפני ההרשמה ללימודי העיצוב העירוני.
בפרוייקט עצמו ניסיתי להטמיע מחדש את האיכויות שאיתרתי תוך הקצאת שטחים חדשים לבינוי, הדגשת הנוף הייחודי לעיר, התייחסות למרקם העירוני העתיק, והצעת שימושים למבנים ההיסטוריים ששרדו את תהפוכות הזמן ביחס לסביבתם הקרובה. במקום לחקות את שהיה, ניסיתי להטמיע מחדש את האיכויות בצורה של תרגום אל העכשווי, כך שיתאימו לתוכנית הנוכחית שרוב רובה כאן להישאר.
הפרוייקט היה בשבילי גם מעין ניסוי מחשבתי אישי – עד כמה הסנטימנט יוצא אל שימור העתיקות ועד כמה הוא 'מרשה' לפנותו לטובת ההתחדשות ההכרחית. כפי שהזכרתי קודם, יש צורך לגעת ולהתמודד עם מגוון נושאים כך שהפרוייקט לא עסק רק בעיצוב ובינוי. למשל שאלות הנוגעות לזהות, כמו האוכלוסיה הערבית שהתגוררה בעיר בעבר ושנוכחותה נותרה מורגשת בדמות מסגדים שוממים. שאלות מוסר כמו הרס העיר העתיקה במהלך תש"ח. או ביקורת על מתודות תכנון מודרניות הנהוגות ונלמדות גם בימינו. לשמחתי זכיתי לתמיכה רבה והכוונה מדהימה מצד המנחה הראשית שלי לפרוייקט, ראשת התוכנית אלס ורבקל, שאף עודדה אותי להציגו גם לאחר התוכנית בפלטפורמות שונות.
סרטון מלווה לפרויקט של יודן ניתן לראות כאן
מה תמליץ למי שמתלבט לגבי כניסה לתחום?
לטעמי הרבה אנשים שחושבים לגשת ללימודי עיצוב ואמנות נעים בחוסר נעימות בין חשש מ'סירוס' לבין חשש מחוסר התמקצעות. מצד אחד הרצון לתת לרח היצירתית שבהם לפרוץ והפחד מריסון אקדמי, ומצד שני הרצון להיות כשירים לשוק העבודה עם סיום התואר גם אם זה אומר להתיישר ולפעול על-פי המסגרות המקובלות. מנקודת מבטי התוכנית יושבת בין שתי הקצוות, וטוב שכך. מרחב הפעילות גדול ומסוגל להכיל גם תכנים עם פחות מעוף או רק חצי-מהוקצעים.
לא ממסגרים אותך מבחינת כיוון המחשבה ועל כן החלל פנוי לפיתוח סגנון, שפה אישית, פרספקטיבה ייחודית. מעטים הפעמים שאמרו לי 'כן נכון' או 'לא נכון'. לרוב הנחו אותי כיצד להמשיך ולפתח רעיון. מה גם שמי שמגיע מרקע שונה שאינו אדריכלי, כמוני, יכול לפתח נושאים ייחודיים בהקשר לעיצוב העיר. למשל, לטעמי אחד מפרוייקטי הגמר המעניינים ביותר שהיו במחזור שלי נעשה על-ידי דוד דלאל, מעצב מוצר שבנה מעין מערכת מודולרית שנועדה לשרת הומלסים שחיים במרכזי הערים – גם הנושא, וגם הגישה אליו מעידים על הפתיחות והמגוון שהלימודים מכילים.
למי שמתלבט אם ללמוד תכנון ערים במקום עיצוב עירוני, אומר שיבחן עד כמה חשוב לו המגוון הנושאי והצד היצירתי, שכן הם כנראה יבואו פחות לידי ביטוי מחוץ לתוכנית. מצד שני, בתוכנית לא נדרשים לסוגיות טכניות. דוגמאת ההכרח של חישוב הקצאות שטחים לפי פורמולות קבועות כאלו ואחרות. העקרון התכנוני/עיצובי, הראייה הכוללת, הקווים המנחים והדרך הם העיקר בתוכנית. כך שיש פער גדול בין שני התחומים. למי שחושש מחוסר התמקצעות שכזו אמליץ לחשוב על לימודי תעודה/קורסים משלימים בהיקף מצומצם במהלך או לאחר הלימודים (דוגמאת GIS, שרטוט ממחושב, תיכנות וכדו'). בעולם שלי אלו בסה"כ כלים טכניים שאפשר גם ללמוד לבד ולהתמקצע בהם מתוך פרקטיקה עתידית. זאת לעומת התנסות ולמידה באווירה בלתי תלויה שמאפשרת התוכנית – ולזה אין תחליף.
יום פתוח בתוכנית התואר השני בעיצוב אורבני! מוזמנים לשמוע מסטודנטים, בוגרים ומרצים על התוכנית – שישי 5/5/17, 11:00, בבית הנסן.
מידע נוסף והרשמה כאן