ארועים ותערוכות
 
ארכיון:

מקוללות #7 סדרת הרצאות בביקורת אמנות, מגדר והגזעה

תכנית התואר השני במדיניות ותיאוריה של האמנויות בצלאל

רביעי 17/1/18, 14:00-15:30
הכניסה חופשית

הרצאה של ברכה ליכטנברג אטינגר

״הלך העולם. אני חייב לשאת אותך״ (פאול צלאן) – אבל הזכרונות, צריך מישהו שישא אותם״ (אבות ישורון)

ברכה ליכטנברג אטינגר היא אמנית שעוסקת בשאלות של זכרון, שכחה, הלא-מודע, המבט והחלל הנשיים כשהיא משלבת בין אבסטרקט לבין עקבות של דימויים, בציורי שמן ורישומים ולאחרונה גם בוידיאו. ברכה הציגה בין השאר בבינאלה של איסטנבול (2015), במוזיאון הסטדליק באמשטרדם, במוזיאון “קרן טאפייס” ברצלונה (תערוכת יחיד), מרכז פומפידו (בתערוכות “מול פני ההיסטוריה” ו”אל”), במוזיאונים לאמנות של אנטוורפן, הלסינקי, אוקספורד (תערוכת יחיד), מוזיאון מרכז הרישום בניו-יורק (יחיד), במוזיאון ישראל בירושלים (תערוכת יחיד וכן במסגרת ״מסלולי נדודים), מוזיאון תל אביב (במסגרת ״הנוכחות הנשית״), מוזיאון הרצליה (60 שנות אמנות בישראל – שנות התשעים). היא הציגה לאחרונה בתערוכה ״קולורי״ במוזיאון ג.א.ם בטורינו, ב״אנקאונטר״ במוזיאון של אנטוורפן. במוזיאון של קאטוביץ (תערוכת יחיד), וכעת בקונסטהלה של שטוקהולם ובמוזיאון לאמנות של אנטוורפן, ובעוד כחודש גם במוזיאון לאמנות מודרנית של מוסקווה במסגרת הפרוייקט ״המצב האנושי״ שאוצר ויקטור מיסיאנו.

ברכה פיתחה החל משנות השמונים תיאוריה משלה, תיאוריית המטריקס, הנוגעת ליצירת האמנות בין האתיקה לאסתטיקה, לנשיות ולסובייקט האמהי. בהרצאה תעסוק בעקבות הטראומה בציור – חלל עומק כנושא של מבט ותשוקה – המבט כארוע-מפגש והמבט כאובייקט חסר, האמנות הויזואלית כחמלה בעידן של זוועה מעבר ל״אבסטרקציה ואמפטיה״, הלא-מודע הרחמי-הריוני (מטריקסיאלי).