גידי גילעם, יליד 1977, חי ועובד בתל אביב, חולק סטודיו עם שותפתו לחיים, נעמה הופמן, מעצבת גופי תאורה. בעל תואר בהיסטוריה ופילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב (2006) ותואר נוסף במחלקה לתקשורת חזותית מהאקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל (2010). זכה במלגת D.A.A.D מטעם ממשלת גרמניה (2006) ופרס פלדהיים לסימנים בתקשורת חזותית (2010). פרויקט הגמר שלו הוצג במוזיאון העיצוב בחולון (2011) במסגרת תערוכת "מעצבי העתיד 4" ועבודותיו נמצאות באוסף אייזנברג (ארה"ב) ואוסף הולנדר (צרפת). עד לא מזמן הציג הכינוי סיניור ג’י (Signor Gi) ופעל בעיקר במרחב הציבורי. עדיין אפשר לראות הרבה עבודות שלו ברחבי תל אביב, בעיקר בדרום. בשנים האחרונות מתמקד בעיקר בעבודה בסטודיו – ציור ומיצב משולב סאונד ווידאו.
גידי הגיע להעביר סדנה בת שבוע לסטודנטים במחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל. תפסנו אותו לשיחה קצרה על תהליכי העבודה שלו, מקורות ההשראה וכמובן, טיפ למתחילים.
מה מקורות השראה שלך? איזה מעצבים מעוררים בך השראה או שהיית רוצה לשתף איתם פעולה?
אמנם אני לא מעיצוב אבל עדיין הרבה ממקורות ההשראה שלי הם אמנים ומעצבים, ממגוון תחומים, אמנות, עיצוב תעשייתי וגרפי, אפנה, עיצוב תפאורה, ספרות וקלונוע וגם המון מוסיקה/סאונד. בעיקר מה שאני מחפש זה את אלו שמסקרנים אותי בגלל שהם מותחים קצת את גבולות השדה שבו הם מתעסקים. אם הייתי צריך לבחור כמה שהייתי רוצה לשתף איתם פעולה אז Das leben am haverkamp – קולקטיב מעצבי אפנה הולנדים, Daniel Gordon – צלם מניו יורק שבונה את מושאי הצילום שלו בעצמו, Anna Viebrock – מעצבת תפאורה של הצגות ו-Isamaya French – מאפרת, אחת המגניבות שראיתי.
איך נראה תהליך העבודה שלך – מהרעיון הראשוני ועד למוצר מהמוגמר?
אני מתחיל בעשיית קולאז' דיגיטלי מארכיון הדימויים הדיגיטלי שלי. אחרי שהקולאז' מוכן ואני מרוצה ממנו, אני מצייר אותו על קנווס בצבעי אקריליק. שלב זה עובר השטחה של צבעוניות וגם של הדימוי עצמו, אין פרטים מזהים של אובייקטים או של אנשים. את הציור הזה, אני מפרק לאובייקטים שאותם אני בונה בתלת מימד ומציב בחלל. אמנם הרוב נעשה מראש, בסטודיו, אבל ההצבה הסופית והגימורים נעשים בחלל הגלריה בה אני אציג.
מה החזון האמנתי שלך? האם יש נושאים מסוימים שמעסיקים אותך ביצירות?
תהליך ההתבוננות האנושי מאוד מסקרן אותי. אנו מבססים כל כך הרבה מתפיסת העולם שלנו, את תחושת האמת והשקר שלנו, על התבוננות ואם זאת אנחנו לרוב צופים פאסיביים. זוג עיניים מתבוננות… לכן העיסוק בדימוי דו-מימדי והפיכתו לתלת-מימד ואיך אנחנו מתבוננים בדימוי דו-מימדי אל מול התבוננות במיצב תלת-מימדי שמכיל אותנו ואנחנו מגדירים אותו כל פעם מחדש, מהפרספקטיבה שאנחנו מתבוננים.
מאיזה חומרים מורכבת היצירה שלך? מה מייחד את העבודות שלך?
החומרים שאני משתמש בהם למיצבים הם בדים, עצים וקרטונים בעיקר אליהם אני מוסיף רדי-מייד וחומרים נוספים שאני אוהב, בעיקר אני מחפש את הצבעוניות. החומר עצמו פחות מעניין אותי.
איך נראה יום טיפוסי שלך כאמן? מה החלק הכי כיף מבחינתך בעבודה?
העבודה בסטודיו מתחלקת ל-3 חלקים. מנהלה – זה די ברור, אימיילים שצריך לענות ולשלוח ודברים שכאלה. תכנון – שזה הבסיס לכל פרויקט שלי והוא כולל מחשבה על חומרים, על נראות, על ביצוע של הדברים והאחרון – העבודה – שזה ציור על הקנווס, בנייה של מיצבים, והכנה להובלה ועבודה בחלל הגלריה. לרוב, היום שלי מורכב מבליל של כל אחד מאלו לפי הצורך ועל פי הלו"ז. אני מאוד אוהב את ההכנה לקראת תערוכה ואת הבנייה בחלל שבו אני הולך להציג, בין אם זה פרויקט בגלריה או הזמנת עבודה במשרדים של חברה. זה רגעים ששוברים את שגרת הסטודיו ויוצא לי לפגוש אנשים שאני לא פוגש בדרך כלל, מתחומים אחרים.
מה מתוכנן עבורך בעתיד?
ב-4 בינואר נפתחת תערוכה שלי עם עוד 2 אמניות בגלריה אלפרד בתל-אביב. בנוסף, יש כמה פרויקטים גדולים שיקרו במהלך 2018 שאני ממש מצפה להם.
מנסיונך האישי – טיפ למעצבים מתחילים או למי שחושב/ת להכנס לתחום
נראה לי זה טיפ לכל מי שמעוניין להיות בתחום היצירה – לא לחפש השראה בפינטרסט או אינסטגרם. לחפש אנשים ספציפים שאתם מעריכים את עבודתם ולעקוב אחרי מה שהם עושים ובעיקר, להבין איך איזה תהליך הם עברו כדי להגיע לאן שהגיעו, בעיקר מבחינת היצירה שלהם. היתרון הגדול של התחומים הללו זה שהם מאלצים ללמוד כל הזמן וזו פריבילגיה אמיתית. נצלו אותה.
צילומי עבודות: טל ניסים. צילום גידי גילעם: נעמה הופמן.