Hansen | הנסן

תערוכתה של מיכל וידרא דנגור היא תערוכה יוצאת דופן מבחינות רבות.

ראשית, הצילומים המוצגים בתערוכה לא צולמו על ידי האמנית. כל התמונות צולמו בשנות ילדותה, על ידי אמה (או בבימויה, בתמונות המעטות בהן היא מופיעה). לאחר מות הוריה לפני כעשור, מיכל מצאה ערימת קופסאות ובהן מאות שקופיות, ולצידם קופסת אור קטנה לצפייה בהן, כאילו תכננה אמה את המהלך. מתוך השקופיות הרבות, בחרה מיכל את העבודות המוצגות בתערוכה.

יחד עם התמונות מוצג טקסט שכתבה, בהשראת התמונות, בהשראת הוריה, בהשראת חייה.

הטקסט המלווה את הצילומים מורכב מזכרונות ילדותה, סיפורים שהיא זוכרת, פיסות מידע משפחתיות והיסטוריות. חלקן מדויקות, חלקן אולי לא. זה לא העיקר. העיקר הוא מה שנחרט בעולמה הפנימי, הרגש, האווירה. 

הצילומים והטקסטים שלצידם לא מספרים רק את סיפור חייה של מיכל, אלא את סיפורה של המדינה. דווקא בתקופת השפל הקשה בה אנו מצויים מאז אוקטובר 2023, מצליחה האמנית להאיר דרך סיפורה האישי את השינוי הטרגי שעברה המדינה – מאידיאולוגיה ותקווה, דרך שכול, כאב ויהירות, ועד למשבר העמוק של ימינו.