Hansen | הנסן

כשהאמנית טליה טוקטלי הייתה ילדה הגיע לבית משפחתה משלוח מעולם שנכחד: הרהיטים והחפצים מהבית בווינה שבו גדל אביה. הוא עזב אותו והגיע לישראל לבדו לפני המלחמה שבה נספו בני משפחתו וחבריו ונהרסה עיר ילדותו כפי שהכיר אותה. הרהיטים המעוצבים לעילא והעשויים היטב, ולצידם גובלנים, שטיחי קיר, חפצי אומנות ואמנות, חפצים אישיים ובגדים, פקחו את עיניה והעירו את דמיונה של טוקטלי בדבר קיומו של עולם שלם שלא הכירה: משפחה, תרבות ותקופה שהיו ואינם. בתערוכה טייסת פרפרי דם יוצאת טוקטלי מאותו מרחב ביתי ממשי ומדומיין, דרך חוטי מחשבה ושרשראות של הקשרים המתפרשים על פני חללי מרכז מעמותה כרשת זיכרונות אישיים המתגלמים בחומר ובחפץ.

השילובים בין הרהיטים השונים, מגוון החומרים והטכניקות משקפים את הלך המחשבה ותהליך העבודה של טוקטלי, כשהליקוט, השמירה, העיבוד, השזירה והתפירה נמצאים בליבה של התערוכה מבחינה חומרית, אך יותר מכך כתשתית רעיונית וכדרך פעולה של טוקטלי בסטודיו ובעולם.

בתערוכה מוצגות עבודות שנעשו בטכניקות מגוונות של עבודה בחומרים קרמיים, הקלטות של אביה ושל נכדתה, חפצי אומנות (קראפט) ואמנות דקורטיבית מן המוכן שחלה בהם התערבות, חוטי רקמה וברזל וחומרים טבעיים המשובצים בסיפורים, זיכרונות ואנקדוטות שלוקטו על ידי טוקטלי לאורך שנים. כל אלו הופכים תחת ידיה להברות ומילים המתחברות למשפטים מופשטים בחלל התצוגה, ובחדרים השונים של המרחב המרתפי של מעמותה מתהווה עולם המשלב בין הביתי לאל-ביתי, בין וינה לירושלים, בין הקונקרטי למופשט. פיגורינות הפורצלן המבריקות הופכות לפסלים המפוסלים ביד חופשית בקרמיקה ומונחים על רהיטי המזנון והסלון; הרקדנית שהוסתרה מאחורי הווילון בבית ההורים נוצקה מחדש בפורצלן ומקבלת את מרכז הבמה בוויטרינות ייעודיות; כיסא הפסנתר נתלה במהופך; כיסאות שולחן האוכל מתפרקים ומתחברים מחדש לפסלים ועגלת התה הופכת לכַּן. המזכרות החומריות מבית הסבים אינן הופכות לאנדרטאות, אלא משמשות כחומרי גלם לתהליך מחשבתי ועיבוד רגשי שנעים בין זיכרון העבר, הימצאות בהווה ומחשבה על העתיד. בשני קצוות החלל מוצבים בעלי החיים – פרפרי הדם והתנשמות. העבודה טייסת פרפרי דם, שנתנה את שמה לתערוכה, מאגדת את הניגודים המשתלבים בתערוכה כולה: מצד אחד הביתי, החמים, התמים והיפה; מצד אחר הדם, הכאב, הפחד והעצב.