ארועים ותערוכות

 

מה זאת אומרת לחשוב על מקום ולחוש אותו? כיצד נוכל להתנהל מתוך נקיטת עמדה במארג האדיר הזה של זיקות הדדיות שהוא העולם? (קלאודיה לוסי)

 

בפרויקט "להיות שָׁם"* ממשיכה קלאודיה לוֹסי להתבונן מנקודת מבט אישית בקשר המורכב שבין אדם לאדמה, ומבקשת לברר עד כמה מעוגן הדמיון האנושי ביחסים עם המרחב שבו הוא מתקיים ועם השפה שבאמצעותה הוא מתקשר. 

תערוכה זו היא פרק נוסף במהלך מחקרי-אמנותי, שראשיתו בשנת 2006 במסע שיתופי לארכיפלג סנט קילדה בהֶבְּרִידִים החיצונים של סקוטלנד, והמשכו בשנת 2016, בתערוכתה האישית "כיצד אני משווה בנפשי להיוֹת שָׁם" בחלל אוסף מראמוטי, רג'ו אמיליה. האמנית בוחנת את השניוּת הגלומה במושג הנוף, את המשמעות המקושרת כיום במקומות שונים למילה "טבעי", את תפישת הסביבה ואת הגבול העמום שבין מציאות טבעית למציאות מעשה ידי אדם. לוסי מעלה נושאים אלו לדיון, שבו נקשרות זו לזו מציאויות שונות בתכלית. היא כורכת יחדיו שלוש מדינות, שבהן היחסים בין ה"טבעי", האנושי, הספרותי והפוליטי מזינים נרטיבים גדולים, שמורכבותם בלתי נדלית: סינגפור, עיר-אי בסמוך לקו המשווה, המחויבת לרעיון של עתיד, שבו יועלו על נס היחסים עם הסביבה הטבעית כסוגיה מהותית; מולדתה, איטליה, על מסורת הנוף המרובדת והמבוססת שלה והדינמיקה האנושית המורכבת המתקיימת בה; וישראל, שנבחרה בשל היותה מדינה, שבה לתפישת המקום והטריטוריה מאפיינים סוציו-פוליטיים ופילוסופיים מובהקים.

הפרויקט החל באופן סמלי בפברואר 2021 במרכז NTU לאמנות עכשווית בסינגפור – נקודת ציון, המסמנת חזרה לתקופה שבה שהתה האמנית במדינה אסייתית זו. לוסי מותחת קווי דמיון בין מקומות גאוגרפיים שונים ותרבויות שונות, השוואה שבבסיסה עומדת תפישת המקום הטבעי. בתערוכתה בבית הנסן בירושלים ממשיכה לוסי לתהות: "מה זאת אומרת לחשוב על מקום ולחוש אותו? כיצד נוכל להתנהל מתוך נקיטת עמדה במארג האדיר הזה של זיקות הדדיות שהוא העולם?".

העבודה ללא כותרת_בעלי חיים (2017) היא מיצב סביבתי, המורכב ממערך של בדי משי, ועליהם הדפסים, שנוצרו באמצעות צבענים טבעיים מעולם החי והצומח, ומעצם טבעם צפויים להשתנות עם חלוף הזמן. הם מייצרים בחלל מעין נוף חי, שעל הצופה לעבור בתוכו. בסמוך למיצב תלוי מבנה, המעלה על הדעת אוהל מחנאות, עשוי מבד מבריק, שחוטים שנפרמו שזורים בו ומשתלשלים ממנו בחופשיות. האמנית מזמינה את הצופים להיכנס למבנה ולהתבונן ממנו החוצה, תוך שהם חולפים בתוך העבודה, שכותרתה כבאכסניה זמנית (2021). עבודת הווידיאו להיות במקום אחר (2009), המוקרנת ומשתקפת בתוך מְכל מים, צולמה במהלך מסע להברידים, ומייצגת את ראשיתו של המחקר, הבוחן את 

 

הזיקות בין צמדי מושגים כגון ממשות וזיכרון, מקום ונוף, זהות ודמיון. במהלך אירוע הפתיחה תעלה לוסי את המיצג לדור בין אבנים (2021), שבמהלכו תיצור קמעות קטנים מחמר גולמי בדמות ישויות מסתוריות בעלות תווים ספק אנושיים ספק חייתיים. הפסלונים יפוזרו בנקודות נסתרות ברחבי גינת בית הנסן ובין כתליו של המבנה, וכך יאכלסו את חללי הבית ואת הנוף הסובב אותו כל עוד יצליחו לשרוד, כמו הרקפות, המגיחות מחרכי הסלעים במחזור עונתי.

 


 

את הפרויקט אצר לאונרדו רגאנו, ושותפים לו גופים שונים: מצודת רוקה רוברסקה, סניגליה, אגף המוזיאונים של מחוז מארקה (Rocca Roveresca di Senigallia (IT), institute of the Marche Regional Museum Directorate), בשיתוף עם המרכז לאמנות עכשווית NTU, סינגפור; בצלאל – אקדמיה לאמנות ולעיצוב, ירושלים; המרכז למדעי המוח והמחשבה באוניברסיטת טרנטו; ואוסף רברטו מראמוטי, רג'ו אמיליה (IT). מימושו התאפשר הודות לתמיכת "המועצה האיטלקית" (מהדורה 9, 2020) – תכנית לקידום אמנות איטלקית עכשווית בעולם, בחסות המנהל ליצירה עכשווית של משרד התרבות האיטלקי.