ארועים ותערוכות

נהוג לחשוב על מקורות הדימוי הנע כאילו היו אלה נטועים בעידן השעתוק הטכני. אך למעשה, שורשי הסרט אינם היסטוריים במהותם, לפחות לא במובן המקובל של המילה. שכן, על אף שניתן להתחקות אחר המצאת המצלמה ופיתוח הטכנולוגיות הקשורות בתולדותיה ובתולדות הקולנוע החל מן מהמאה התשע-עשרה הלאה, התהליך הטכני גופו אינו מבאר את טבעה של פעילות ההסרטה עד תום. סטאנלי קאוול, הפילוסוף האמריקאי, נגע בסוגיה זו כשכתב ש״המדע מציג את עצמו בסרטים כאילו היה קסם, אך באותה העת אל לנו לשכוח שהקסם הוא אחד מן המקורות שמהן נולד המדע״ ולפיכך גם הקולנוע. הצעתו של קאוול מעלה שאלה עקרונית: האם חשיפת המנגנון המכני או האורגני שביסוד התנועה (של הדימוי כמו גם של הגוף) אכן פוגעת בתחושת האשליה או בכוחה המאגי של היצירה, או שמא שני פנים אלו יכולים להתקיים יחדיו? התערוכה ׳יסודות׳ בבית הנסן מהווה דיאלוג בין שתי עבודות וידיאו ומספר קולאז׳ים מאת שרון אתגר וענת גוטברג המתעמתים עם שאלת הבריאה והיצירה כפי שזו באה לידי ביטוי במיתולוגיה של הדימוי הנע וכן בתפקידו החשוב של הפרגמנט, השבר, והחלקי, במיתולוגיה זו.

המפגש בין יצירתן של אתגר וגוטברג הינו תוצר של שיחה מתמשכת שמקורה בהתבוננות משותפת בחומרים ויזואליים וטכניקות הסרטה. לפיכך, שתי עבודות וידיאו מהוות את נקודת המפגש המרכזית שסביבה התהווה הפרויקט. סרטה של אתגר, אור, אַיִן, סוף, הוא תוצר של סדרת ניסיונות לתרגם תנועה של אובייקטים מכניים מוכרים מהסביבה הביתית באמצעות מצלמת וידיאו המקליטה במבט תשליל. הסרט מבוסס על צילום ממושך של מאוורר תקרה הנע סביב ציר מרכזי כמעין מטרונום או מודל אשר על סמך תנועתו מתארגן מערך צורני וקצבי בלתי צפוי. מתוך הדימוי הנע מבציע גוף אמורפי הפועם ומשתנה לאורך זמן בעוד קו ישר חודר אל תוך הצורה, נעלם וחוזר חלילה. המפגש בין שתי הצורות (קו ועיגול) מגלם תהליך הפרייה המוביל בסופו של דבר לפיצול הצורה לשניים.

 

קטע מתוך טקסט התערוכה מאת יובל אתגר | לטקסט המלא

 

אירוע פתיחה יתקיים לאחר החגים ב-30.9 (פרטים נוספים בהמשך)