"אחד הקולות הכי חזקים שעולים מהמשבר הזה הוא השקט. בהתחלה זה היה שקט של פחד והסתגרות, אחר כך השקט של הפסקת המירוץ של היום-יום, השקט של רחובות ריקים מהולכי רגל, כבישים שהתרוקנו, בתי קפה ריקים וחנויות סגורות. שקט שירד על חופי הים והפארקים שעומדים ריקים ומחכים לנו. כמו השקט של כניסת החג, של ערב שישי, של מוקדם בבוקר ומאוחר מאד בלילה – רק כל היום, כל הזמן.

המגפה שפרצה וסגרה אותנו בבתים לא מציפה רק דברים חדשים; אנחנו מגלים כי רבים מהדברים שראינו כמובנים מאליהם בחיינו לא ממלאים אותנו בגעגועים. לעומתם, הבנו שדברים שלקחנו כמובנים מאליהם הם חלק מעולם שאנחנו כמהים לחזור אליו. בין התארגנויות ספונטניות לקניות קהילתיות אנחנו מגלים שוב שאנחנו צורכים יותר מידי, הרבה מכפי שאנו צריכים, שהמין האנושי זקוק לשיחה, למבט, למגע ולתקשורת, ושהמחשבה האנושית יכולה לנוע בין הקטן והבלתי נראה (הוירוס, חלקיקי האטום) לעצום והבלתי נתפס (העולם, ביג דאטה, החלל).

עיצוב הוא תכונה אנושית. עיצוב תמיד נסוב על ועבור האנושי, עיצוב מעמיד את האדם, את האנושי ואת תנאי חיינו במרכז. עיצוב קורא לנו להטות אוזן ועין לצרכים, להושיט יד לעזרה, להיות סולידריים ואמפתיים. עיצוב כולל גם שקט וגם צעקות, גם ניואנסים וגם מחוות. עיצוב משקלל את כל החושים ויודע להפעיל אותם. עיצוב יכול לזהות ולהבין את הצרכים של קהילות ויחידים, של גורמים שונים שנפגעו או עתידים להשתנות בשל תנאי החיים החדשים. עיצוב טוב יודע לבנות אמון, קרבה ובטחון. לעיצוב תפקיד חשוב בבנייה מחדש של אורחות החיים (והמוות) שלנו.

בהפוגה שנוצרה כשההמולה שעוטפת אותנו פסקה – ולצד הספירה של מספר מכשירי ההנשמה הפנויים, המנשמים, החולים המאומתים והחדשים, המבריאים והמתים – אנחנו מתחילים לחשוב על המוכנות שלנו ליום שאחרי. בטח עכשיו, כשאנחנו יודעים שהעולם אחרי הקורונה יהיה שונה מהעולם שלפניו ,היתרון יהיה של אלו שיחשבו בצורה יצירתית על סידור העולם מחדש. עלינו לנסח את הערכים ואת אורחות החיים שנצטרך לאמץ כשאנחנו מבינים את המחירים הסביבתיים, הבריאותיים, הכלכליים והנפשיים. השקט קורא לנו להתפנות ולחשוב מחדש על פרדיגמות שנשברו, לייצר פרדיגמות חדשות ומדגיש את הכח של עיצוב להיות סוכן של אופטימיות ולהניע לפעולה.

מחר, כשנצא מהבתים ונפסיק לחשב 100 ו- 2 מטר נוכל לחיות על פי הערכים שאנחנו רוצים לחיות בהם. זה מה שאנחנו עושים בתכנית לתאר שני בעיצוב תעשייתי – אנחנו שואלים שאלות על היום כדי לייצר מחר אחר – בוחנים מחדש פרדיגמות ומחפשים פתרונות ותגובות לתנאי הקיצון שהפכו למאפיין של השגרה שלנו. האופטימיות והאקטיביות של המעצבים והמעצבות – באים לידי ביטוי כל הזמן, בכל קורס ופעילות שיוזמת התכנית, על מרציה ובוגריה – הנה כמה דוגמאות מהתקופה האחרונה על הכח של עיצוב לייצר את השינוי ולהבין את כלל האנשים שהשינוי יגע בהם:

★ המרחב הציבורי שהופרע בשל כניסת האופנים החשמליות (גיא צ'רני, ״המשתמש בעל כורחו״ בהנחיית רועי ביגר – הרצאת קריאייטיב מורנינגס)

★ איך אנחנו אוכלים? אלו תנועות ומחוות נשיות יותר יכולות לאפיין אכילה? (מיכל אביתר, "תנועת אכילה" בהנחיית הדס זמר בן ארי)

★ איך אנחנו מתים? כיצד ניתן להקל על בני משפחה שמלווים חולה סופני למותו? (אורה שוורץ, "עיצוב שרות עבור בן משפחה המלווה חולה סופני", בהנחיית אלעד פרסוב)

★ אלו חלופות ניתן לפתח לקבורה מסורתית? (נעה אילן, 50% אנושי, תערוכת אקסטרים, המוזיאון לעיצוב, חולון. הפרויקט נעשה במסגרת קורס מחקר יוצר בהנחיית מאיה בן דויד)

★ איך יראו מרחבים ציבוריים ומה השינוי שעתיד לבוא בעולמות התחבורה? (שיתוף פעולה בנושא תחבורת העתיד עם אוניברסיטת טוקיו, קבוצת המחקר בצלאל: גיא בלנדר, בן לב, נעמי סלייני, תום רזניקוב בהובלת רונאל מור ורומי מיקולינסקי)

בתמונות >>

איור ומחקר: אורה שוורץ, עיצוב שירות עבור בני משפחה המלווים חולה סופני \\ נעה אילן, 50% אנושי \\ Ray and Charles Eames Power of Ten. Courtesy and © 1977, 2019 Eames Office, LLC (eamesoffice.com) \\ אינטראקציה במרחבים ציבוריים. מתוך שיתוף פעולה בנושא תחבורה בעתיד עם מעבדת העיצוב במכון למדע תעשייתי, אוניברסיטת טוקיו. ינואר 2020 ~