נטע שירה (כהן) ארבלי, בת 29, גרה בצפת. נטע למדה לתואר ראשון במחלקה לקרמיקה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. השתתפה ברזידנסי שבמרכז מעמותה בעין-כרם, ולאחר מכן סיימה את לימודי התואר השני באמנות בבצלאל. עיקר עיסוקה הוא עבודות תלויות-מקום ופיסול. בנוסף, למדה לימודי חסידות במדרשת פנימיות של חב"ד ברמת אביב, ותעודת הוראה מסמינר בית המורה בבני ברק. בחמישי 2/2/17 נפתחה במרכז מעמותה לאמנות ומדיה תערוכת היחיד הראשונה של נטע – 'הצעה לביתן הישראלי (סקיצה)', וניצלנו את ההזדמנות לתפוס את נטע לשיחה.

עד היום עבדה נטע בעיקר על עבודות תלויות מקום והקשר. ב-2013 הציגה בגלריה ברבור את התערוכה inside out שבה שיניתה את התוואי של הגדר החיצונית למבנה והכניסהי את השער פנימה לתוך החלל כך שנוצר מצב שבו הגלריה היתה פתוחה וסגורה בו זמנית במשך 24 שעות. בתערוכת הבוגרים של בצלאל תואר שני ב2014 התערבה נטע במרקם האנושי ההומוגני שמגיע בד"כ לאירועי תרבות על ידי כך שהזמינה המון נשים חרדיות להגיע לפתיחה ולתת לעבודות פרשנות מעולמן הייחודי.

מה נראה בתערוכה החדשה שלך?

התערוכה הנוכחית מורכבת מסדרה של פסלים רובם בגודל של פחות ממטר לכל כיוון. על הפסלים עבדתי בסטודיו ששכרתי ביפו בשנתיים האחרונות והם מושפעים הרבה מהסינתזה שיש בין האורבניות המתחדשת אל מול זו העתיקה של העיר. הפסלים עשויים מחומרים זמינים וזולים כמו מגבונים, עץ, גבס, חול ים, דבק פלסטי, עיסת נייר וכו'. גוף העבודות הזה התחיל מרעיון לעבודה אחת גדולה שהיה לי לביתן הישראלי בביאנלה בונציה, במשך שנה עיבדתי אותו ושיניתי אותו וכיום הוא מתפקד בצורה שונה לחלוטין בתור סידרה של פסלים קטנים. אגב, כל פסל שמוצג הוא סוג של מקט והצעה לעבודה סביבתית.

בסדרת הפסלים הנוכחית חוזר הנושא של עירוב בין מרחבים וייצוג של זהויות. בעבודה אחת מזכרות של גמלים מהעיר העתיקה מוצבים על גונדולה וניציאנית ושניהם אבודים בלב ים. כל מזכרת כזאת מאפיינת את המרחב שאליו היא שייכת האחדה בניהם ושתילתם במרחב אקסטריטוריאלי, כשהם אבודים וחסרי שייכות לתרבות אותה הם מייצגים הופך לייצוג של זהות ריקה מתוכן. נושא זה חוזר גם בעבודה המייצגת כיכר של קק"ל שבה שתולים שלושה עצים שכל אחד שייך לחבל ארץ אחר וזקוק לתנאי גידול ולאקלים שונה. כל העצים נטועים בכיכר ובחול של ים שהוא חול שאינו ראוי לגידולים. הם מושקים על ידי טפטפות וארוזים בנילון נצמד כמועדים למשלוח לא ברור לאן. גם כאן השאלה שחוזרת היא איך אנחנו מגדירים מרחב לוקאלי, פרטני ומוכר במצב שבו ארכיטקטורה, תנאי אקלים וחקלאות הולכים ומאבדים את הזהות הייחודית שלהם.

מה מקורות השראה שלך? איזה אמנים מעוררים בך השראה או שהיית רוצה לשתף איתם פעולה?

אני קוראת ולומדת המון בתורת החסידות וזה משפיע על העבודה שלי. החסידות מלמדת שהעולם הגשמי הוא לא המציאות היחידה הקיימת אלא קיים עולם רוחני שעובר דרך החומר ומשפיע ומושפע ממנו. שזו בקטן גם מהותה של האמנות, לדבר על רוחניות דרך החומר. יחד עם זאת, בטקסט יש המון דימויים ויזואליים מאלפים ומאוד קשה לחרוג ולייצר דימוי מורכב שלא ממחיש בצורה ישירה את המילים מהן מורכב הטקסט וזו התמודדות שאני לוקחת איתי אל הסטודיו.

בשנים האחרונות אני מושפעת בעיקר מהרבי מילובביץ שמדבר הרבה על המושג של "נשיאת הפכים"; איך לדוגמא אש ומים מתקיימים יחד כשהאש היא אש והמים הם מים בלי שהמים מכבים את האש והאש מאדה את המים. היום רואים בחוש איך כל המציאויות המובחנות בעולם מתערבבות, איך מזרח חודר לתוך מערב ולהיפך, המרחב הפרטי נהיה גלובלי והאדם נהיה אוניברסלי. היום התהליכים האלה מייצרים מצב של מחיקת זהות אישית אבל הם כלי להביא לידי איזון שהוא נשיאת ההפכים האמתית שמאפשרת להמון מציאויות סותרות ומובדלות זו מזו להתקיים במקביל.

זה נושא שמרתק אותי ומהווה את עיקר ההתעסקות שלי בסטודיו, אני רואה וחוקרת אותו בכל תחום בחיים שלי, החל מהמציאות הפרטית שמקיימת בבת אחת נשמה בתוך גוף חומרי וכלה ביחסי מדינות ותרבויות.  בהקשר הזה אני אוהבת מאוד את האמן אולאפור אליאסון שמתעסק הרבה ביחסי הכוחות הסותרים בין אדם, טבע ועולם.

מה החלק הכי כיף מבחינתך בעבודה?

אני הכי אוהבת את החלק המחשבתי. כל מה שקורה בראש עד שאני מגיעה בדמיון לדימוי.

בהנתן בחירה מלאה לכל מקום בעולם בו תוכלי ליצור עבודה שלך – איפה היית רוצה להציג?

במלון וולדורף אסטוריה ברחוב אגרון.

 

מוזמנים לבקר בתערוכה המקסימה של שירה!

הצעה לביתן הישראלי (סקיצה) | נטע שירה (כהן) ארבלי
פתיחה: 2 בפברואר 2017 | נעילה: 1 במרץ 2017
שעות פתיחה:  א׳, ג׳, ד׳ 10:00–14:00, ה׳ 15:00–19:00