לצד הקליגרפיה, עצי הבונסאי והמנגה, משגשגת לה ביפן אמנות נוספת – האיקבנה. איקבנה ("אִיקֶרוּ" – לסדר, להעניק חיות, "הנַה" – פרח), הינה אמנות סידור פרחים יפנית המתמקדת ביופי ומשמעות של קווים, כשהסידור כולל כמות קטנה של פרחים ושל ענפים ועלים. מטרת האיקבנה היא לבטא את החיות והיופי הפנימי של הצמחים, ולהדגיש את חשיבות היוצר וחווית היצירה שלו. לאיקבנה ישנם מספר עקרונות מנחים כמו התאמה לסביבה, ביטוי מחזור החיים של הטבע ואסימטריה והרמוניה, וכוללת סגנונות שונים. מקורה בפולחן הבודהיסטי, כשסידור פרחים שימש להנחת מזבח עבור המתים במאה השישית. מאז התנתקה האיקבנה מהפולחן הדתי, והחל מהמאה ה-15 הפכה לתחביב פופולארי. ביפן ישנם 15 מיליון איש שעוסקים באמנות הזו, וקיימים אלפי בתי ספר בהם מלמדים את האיקבנה.

אחת מהמורות המובילות בארץ לאמנות האיקבנה היא האנרותופולגית ואוצרת האמנות במוזיאון ארץ ישראל,פיאמטה מרטגאני. במסגרת ערב תרבות יפנית שיתקיים בקרוב בבית הנסן בשיתוף שגרירות יפן, תעניק פיאמטה מבט אנתרופולוגי והיסטורי מרתק על אמנות סידורי הפרחים היפנית.

איך הגעת לתחום האיקבנה?
״נולדתי באיטליה ושם עשיתי דוקטורט באנתרופולוגיה. דרך הלימודים האלו נחשפתי לתרבות היפנית שמאוד ריתקה אותי. נמשכתי לתחום האיקבנה ולמדתי במשך 3 שנים בבית ספר לאיקבנה אצל מאסטר יפני. הלימודים היו מעניינים מאוד והחלטתי ללמד את התחום הזה כאן, בישראל״.

מה יש באיקבנה שמושך אותך?
״איקבנה זאת לא רק אמנות, זו דרך חיים. זה ממש כמו לעשות מדיטציה. דרך האיקבנה אפשר ללמוד על ההרמוניה, על האסתטיקה, ההיסטוריה והאמנות היפנית. הפרחים הם רק הכלים״.

איך לדעתך הישראלים יכולים להתחבר לאיקבנה?
״אני חושבת שדווקא בגלל שבישראל החיים לחוצים, הישראלים יכולים ללמוד מהאיקבנה. האיקבנה מלמדת אותנו על איזון בקומפוזיציה בפרחים, ממש כמו שאנחנו צריכים איזון בחיים שלנו. בעיניי כל אחד בעולם יכול להתחבר לתרבות הזאת״.

בנוסף להרצאתה של פיאמטה, יתקיימו בערב התרבות היפנית הרצאות נוספות – אמנית הקרמיקה, מיהו קטאוקה ארליך, תספר על אמנות הקרמיקה היפנית המסורתית ועל עבודתה, והאמנית היפנית, מאיו זדוף, תסביר על אמנות האיקבנה, ותדגים סידור פרחים ברוח זן הבודהיזם.

האירוע יתקיים בחמישי, 22 במרץ, בין השעות 18:45-21:30 בעליית הגג של בית הנסן, גדליהו אלון 14, ירושלים.