Hansen | הנסן

בדירת יחיד, הנבנית בתוך הגלריה בבית הנסן, בוחן גיא גולדשטיין את היחסים בין העיר לחברה ואת המהלכים הפוליטיים, החברתיים והחומריים, המעצבים אותם. הוא יוצא מהתבוננות בתערוכת הקבע של בית הנסן, המגוללת את סיפורו ההיסטורי של בית המחסה למצורעים, ובונה בחללי הגלריה מקבץ חדרים עכשווי, העוסק אף הוא בסוגיות של אובדן ושל בדידות. 

בעבר נשלחו המצורעים לבידוד בפאתי העיר, ובית המחסה שימש עבורם נקודה אחרונה – מקום שממנו לא יצאו עוד, בעוד גופם הלך והתפרק. גם הגוף בתערוכה "בית חכם בגוף טיפש" הולך ומתפרק, עד שהוא נטמע בתוככי העיר העוטפת אותו – עיר שגם בטבורה אתה עדיין מרגיש בודד; הוויה אדריכלית, המכתיבה את התודעה, ובד בבד מעוררת פסימיזם תרבותי באשר להשפעת הקִדמה על עתיד האנושות ולניכור הטכנולוגי, ההולך וגובר כל העת.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 צופף האתולוג, ג'ון קלהון, במעבדתו שבמרילנד עכברים, והוכיח שחברה המתקיימת בצפיפות יתר, גם אם צרכיה החומריים מסופקים, דינה לקרוס בשל לחץ פסיכולוגי. המכרסמים, שהחלו לפגוע זה בזה והגיעו עד לכדי קניבליזם, לא הצליחו לחזור ולקיים חיים חברתיים הרמוניים גם לאחר שתנאי המחיה שלהם הושבו על כנם והדוחק פחת. 

בניסוי החברתי והפוליטי, המתרחש בעשורים האחרונים בערים הגדולות והצפופות, מציעה לנו הקִדמה חלופות, כגון שליטה בריבוי הטבעי וצמצומו או החלפת יצר ההרס בתאוות צרכנות, אך לא ברור האם די באלה כדי להציל אותנו, או שמא המודרנה עצמה – על הפיקוח והמִשטור שהיא מביאה עִמה – היא שורש הבעיה.

גולדשטיין מתבונן מחדש בתנאי המחיה במרחב אורבני אנונימי, נטול מקום וזמן, ובשינויים בסדר החברתי, הפוליטי, האקלימי והטכנולוגי, שהובילו אותנו למקום זה כפרטים וכחברה. במיצב סוריאליסטי רחב היקף הוא בונה עולם, שהוא מוכר וזר בעת ובעונה אחת. האובייקטים, חדרי הדירה, הרהיטים ותפקידיהם מוכרים לנו, אך קיומם ותפקודם מצויים בשיבוש מתמיד: מערכת העיכול מונחת על שולחן אוכל, העשוי מקרש גיהוץ; ערֵמות שיער הופכות לאגוז קוקוס; שלטי תאורה משמשים כמיטה; השירותים מוצפים בכדורי זכוכית.