ארועים ותערוכות

בהגדרתה הפיזיולוגית “רקמת חיבור” היא רקמה התומכת באיברים או ברקמות אחרות. מתפקידי הרקמה לספק תמיכה מבנית לרקמות האחרות, לקשור אותן, להפריד ביניהן, להגן עליהן או לרפד אותן. בגוף האישה סרעפת הנשימה וקרקעית האגן כרוכות זו בזו בידי רקמת חיבור. שתיהן נמצאות ברוחב פלג הגוף העליון ונעות בזמן הנשימה יחד. הן בנויות בצורת כיפה, כאשר כיפת הסרעפת עליונה וכיפת קרקעית האגן תחתונה. בשאיפה הן יורדות מטה ובנשיפה הן עולות מעלה.

 

התערוכה ‘רקמת חיבור’ מבקשת גם היא לפעול כמעין רקמת חיבור במציאות של סכסוך ושל הפרדה. התערוכה מסכמת ובוחנת  מפגשים שהתקיימו במהלך השנתיים האחרונות בין אמניות ואומניות יהודיות ופלסטיניות המגיעות ממגוון הקשת הדתית והפוליטית. על פניו זהו מפגש עקר בין שתי קבוצות שהמציאות הסוציולוגית שלהן ומחסום השפה מקשים לדמיין שיכול להתחולל בניהן חיבור. אולם, במהלך התהליך הממושך התברר כי יש סיכוי לחולל זיקה ואף ליצור חיבורים עדינים ואינטימיים. התערוכה חושפת כיצד  כרוכות  וחולפות זו דרך זו זהותן הנשית, הלאומית והדתית של הנשים. דרך החשיפה התערוכה מבררת האם סולידריות על בסיס מגדרי תוכל לייצר סולידריות לאומית. ומבקשת לבחון את מגוון הסוגיות בהן יכול להיתכן מפגש. והאם הוא מונח ממש בגבול המתפוגג בין הארט לקראפט.

הצבת יצירתן של הרוקמות הפלסטיניות לצד עבודתן של אמניות ‘סטודיו משלך’ מבקשת לפנות פנימה במבט החפץ בדיאלוג, אולם אינו תמים ואוטופי. הניסיון לקשור את חוטי הרקמה הפלסטינית עם מרכיבים מתוך עבודתן של המשתתפות היהודיות נעשה במעשה האוצרות שבכוחו  לקיים את רקמת החיבור. ובאותו זמן ביכולתו להנכיח את הכאב ואת הקרע שבבסיסו. בקשרים בין העבודות ביקשתי לבחון את פעולת הרקמה כפעולה מצפינה ולראות בה טקסטיל הפועל כטקסט רב שכבתי בו כמוסים מסרים פמיניסטיים. מגוון העבודות נע בין רקמה מסורתית ובין תגובות למעשה הרקמה. ואף לרקמה הנעשית על ידי מדפסת תלת ממדית.

 

רבות מן העבודות עוסקות בהיבטים שונים של העברה בין דורית, בין השאר באמצעות מוטיבים של קמעות פריון מסורתיות ומדומיינות, חלקן אף מסמנות את הרגעים בהם ההעברה  משתבשת. עבודות אחרות מתארות היזכרות ששזורים בה מרכיבים אותנטיים לצד מרכיבים בדויים; הם מופיעים בה כצמחים מטפסים המכסים את ארמונה של היפיפייה הנרדמת רגע לאחר שנדקרה ממחט גלגל הטוויה. מכלול העבודות מבקש גם לרמוז על כפל הלשון הטמון ברקמה המדויקת הנגלית בבד הרקום ובגוף הרוקם והעתיר ברקמות מחברות. התערוכה מצביעה ובאותו זמן מערערת על האופן בו הרקמה נקשרת במושגים של חמימות, שלווה ונחת ביתית אך בה בעת  מצפינה ומקפלת בתוכה מחשבות ורעיונות המבקשים לאפשר נשימה משותפת וניסוח נרטיבים חלופיים, ספירליים, קוויים, מעגליים וחתרניים.

אוצרת: גבי המבורג פימה